פסק-דין בתיק ב"ל 22308-05-10

1.         סבטלנה ברליזוב  (להלן - התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) בגין החלטת הנתבע לשלול את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה מחודש 2/2000 וכן על החלטת הנתבע לפיה נדחתה בקשת התובעת לביטול חוב על חשבון גמלת הבטחת הכנסה ששולמה לה, לטענתה, ביתר.

רקע עובדתי

2.         לתובעת שולמה גמלת הבטחת הכנסה כיחידה החל מחודש 12/99 ועד לחודש 6/03 בשל תביעה שהגישה לנתבע (נ/1) בה הצהירה כי עלתה לארץ לבדה וכי בעלה נשאר ברוסיה.

ביום 8.12.99 מסרה התובעת הצהרה לפיה עלתה לישראל לבד ללא בעלה (נ/2);

3.         גמלת הבטחת ההכנסה שולמה לתובעת בין החודשים 12/99 ועד 6/03;

4.         במהלך חודש יולי 2003 נחקרו התובעת  ובעלה סרגיי רוגוזה (להלן - הבעל) ומסרו שהבעל עלה לארץ בחודש 1/2000 ומאז הוא מתגורר ביחד עם אשתו - התובעת. (נ/3, נ/4);

5.         ביום 31.7.03 הודיע הנתבע לתובעת על הפסקת זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 2/2000 מהטעם שעל פי בדיקה שנערכה מתגוררת התובעת עם בן זוגה ועל כן זכאותה להבטחת הכנסה נבדקת ביחד עם הבעל - וזאת על פי סעיף 4 לחוק;

6.         לאור החלטת הנתבע, נשללה זכאות התובעת לגמלת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית החל מחודש 2/2000 ונוצר חוב על סך 60,902 ש"ח;

7.         ביום 13.12.09 שלח הנתבע לתובעת דרישה להחזר חוב בגין גמלה שקיבלה ביתר, שעמד באותה העת על סך 71,230 ש"ח (כולל הצמדה);

8.         בקשת התובעת לביטול החוב נדחתה על ידי הנתבע בהחלטה מיום 25.4.10 ועל כך עותרת התובעת בתביעה זו;

9.         במהלך הדיון מיום 25.10.10 הסכימו ב"כ הצדדים, כי הפלוגתאות בתיק הינן משפטיות - שאלת התיישנות החוב שנדרש על ידי הנתבע והתיישנות התביעה שהוגשה על ידי התובעת.

טענות ב"כ התובעת בסיכומיה -

10.        החוב הנדרש על ידי הנתבע בגין גמלה הבטחת הכנסה ששולמה לה מחודש 2/2000 ועד לחודש 6/03 התיישן מן הטעמים כלהלן -

א.         חוק ההתיישנות התשי"ח - 1958 (להלן - חוק ההתיישנות) חל על גביית חובות על ידי המוסד לביטוח לאומי, וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 187/05 נסייר נ' עירית נצרת עילית וכן פסיקת בית הדין האיזורי בהליך בל 3142-09 חג'ג' - המוסד לביטוח לאומי;

ב.         יש למנות את מירוץ ההתיישנות מחודש 2/2000 עת עלה הבעל ארצה ולא משנת 2003 עת ביצע הנתבע את החקירה בה נתגלה לו כי התובעת אינה מתגוררת לבד. הנתבע יכול היה לדעת על נקלה כי הבעל הגיע ארצה, שכן מיד לאחר שעלה החל לעבוד וקיבל תלושי שכר, אשר דווחו לביטוח לאומי; 

ג.          הנתבע לא עשה עם המידע אשר היה בידיו דבר אלא השתהה במשך שלוש וחצי שנים עד לביצוע החקירה ועוד שש וחצי שנים עד לביצוע הליך ראשון של גבייה. בנסיבות אלה,  אין ליתן יד לבקשת הנתבע להחזר הכספים, אשר תביא למצב דברים לפיו התובעת היא שתשלם את מחיר השיהוי הרב בו נקט;

ד.         אין לקבל את טענת הנתבע לפיה החוב נוצר רק בחודש 7/03 אף מהטעם שעסקינן בחוב שעילתו נוצרת מחדש בכל חודש, משמדובר בגמלה חודשית שוטפת;

ה.         יש ליתן משקל לשיקולים של צדק בקביעה כי הנתבע מנוע מלפעול לגביית החוב.  התובעת היא אישה מבוגרת, עולה חדשה, אשר הגישה את תביעתה בתום לב ועל פי הנחיות המוסד. היא מסרה את כל הנתונים שנדרשה וגילתה את כל העובדות במלואן ולכן לא ייעשה עימה צדק אם תאושר גביית החוב.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור התנהלותו של הנתבע, אשר מאז שניהל את החקירה ודחה את התביעה רטרואקטיבית בשנת 2003 לא פעל לגביית החוב במשך כשש וחצי שנים.